העוני כבד עלינו. זה נכון שדלהי עצומה ועמוסה יותר מג׳יפור, אבל איכשהו, שם, לא ראינו אף פעם את הילדים הקבצנים שנשלחים ע״י האמא בשניה שהיא רואה הולכים על שניים עם צפיפות פגמנטים נמוכה כמו בבירת רג׳סטאן. קטע מדהים, שיטת ״מצליח״ שהאמהות מהקאסטה הנמוכה אימצו ובכל פינה, לא רק ברחוב הראשי. בסופו של דבר הרחוב הוא הבית שלהם ואם אין להם שום דרך להתמודד עם הדרישה למזון, זה מה שהאמא תבחר לעשות. האבא? בשום הזדמנות בג׳ייפור לא יצא לנו לראות אבא בסביבה. הגברים שזרוקים ברחובות בודדים – הנשים עם תינוקות וילדים. הערכה קשה שלי, תוצר של אונס, סטוצים לא נראים מנת חלקם של האנשים שאף אחד לא סופר בהודו.
אחרי היום הזה שבו הותקפנו לראשונה בכל פינה בקבצנים שיכולים ללמד את קבצני נווה שאנן דבר או שניים על הקושי שבלחיות (בלי לזלזל, ועוני הוא עניין סובייקטיבי ועם זאת אבסולוטי גאוגרפית – אבל אלה הפרופורציות שלנו ונקודות המבט הישראליות), הבנו שאנחנו חייבים, אבל ממש חייבים איוורור של שפיות יחסית. מה עושה מערבי במצב כזה? פותח את Foursquare כמובן, מקבל המלצה למקום הכי טוב (כנראה) ברג׳סטאן: הפיקוק! מרפסת גג מדהימה שהיא מסעדה של מלון בוטיק (הכל יחסי, כן? נראה מעולה והמחיר 12-20$ ללילה) שמעטר אותה טווס* ענק, אחד הסמלים של האיזור. האוכל חריף ומעולה, הקהל מערבי ומעמד ביניים מקומי, יש גם להקה של חתיכים שמנגנים על כלים הודים, מה עוד צריכים בני אדם בטיול?
חברה, והיא הופיעה. במקרה הושיבו אותנו בשולחן צמוד לאישה באמצע קריאה. הניחושים ביננו נעו למוצא לטיני, כי היא ענתה בטעות sí לשאלה של המלצר על תה או משהו בסגנון. הסתבר שהמערבית הבודדה בעצם ארחנטינאית (אשכרה אחת ההפתעות של הטיול עד כה: ימבה ארחנטינאים מטיילים להודו) כמו שהימרנו והיה לה את כל המידע בעולם להמשך הדרך ברג׳סטאן, מה שהוביל להחלטה שהיעד הבא יהיה ג׳ייסלמר וטוקיו הוטל, בתור הבית. אנחנו נדלג על הישראליאדה של פושקאר. בשיחה עם סברינה (הארחנטינאית) גילינו שהיא דוברת של אירגון שיש לו מטען כבד מול הנשיאה הקודמת קריסטינה ובנזוגה הוא העו״ד של אחת מהאסירות הפוליטיות האחרונות שהיו במולדת ריבת החלב.
בסופו של דבר עם כל הקושי בדלהי וג׳ייפור, עוני הוא מנת חלקן של ערים גדולות, אבל הפרופורציות פה לא פשוטות להכלה, עם כל ההכנות שאתה עושה לפני. לא משנה כמה תקרא, תשאל ותראה את ״The best Merigold hotel״ (1+2), ״Slamdog milliner״, או כל סרט של דב פטל במבטא מגוחך, זה עדיין לא יכין אותך למה שתראה פה.
*עובדה כיפית: הטווסים פה יודעים לעוף! לא רק מטיילים על הקרקע, גם מתעופפים בין עצים ברחובות ג׳ייפור 😁.
A Year Off Life 