טוב, לא באמת אורח, כי אין אף אחד שמצטרף לפה, לפחות בינתיים, אבל חייבים לשים זרקור על תופעה מדהימה שמתרחשת פה: הודים, ממש, אבל ממש, אוהבים להצטלם. לא משנה איזה מזג אוויר (האמת שאני לא בטוח, כי גשם עוד לא ירד עלינו אז הכל פה נעים ב-23 מעלות ומעלה), באיזו עיר אתה נמצא, או אתר כלשהו, פארק לאומי, שכונתי או מבצר, ההודים ישלפו מצלמה וידפקו פוזות שלא יביישו את הבוק של בר רפאלי הילדה.  

הקטע הזה עוד יותר מתחזק כשמגיע זר בהיר. אני באופן כללי נחשב ליחסית שזוף (לא פעם נשאלתי אם אני מרוקאי או עיראקי, זה לפני שידעו ששם המשפחה הוא ״…סקי״), זה הגוון הקבוע שלי, נשבע, בעיקר יחסית למשפחה שלי ואריאל, אבל פה אני ללא ספק לבן ואנשים לבנים מושכים תשומת לב והם נורא אקזוטים מהבחינה הזו להודי. 

עכשיו, חברו את שתי הפסקאות האחרונים וקבלו את זה: אנחנו אטרקציה מטורפת לתמונות! וגם אתם (אלא אם אתם משבט בנימין או קוצ׳ינים ואז תשכחו את זה, אתם לא מעניינים אף אחד)! אז מה שקורה זה שבכל פינה אפשרית שיש התגודדות של אנשים, גם לפעמים סתם כשחיכינו למונית, כמו שקרה לנו מחוץ לעיר הוורודה (כתומה) בג׳ייפור, הם ניגשים, מנסים לתקשר באנגלית שבורה ומבקשים סלפי שאותו יצלם חבר אחר (לא סלפי בעצם 😞). להלן מקבץ של הזיות:

ביקור התזמורת – חתונה הודית בג׳ייפור ומה שמעניין אותם זה אנחנו
מתקפת המ״סיקים״ – בית ספר שלם בא לבקר את בית מורשת גנדי וקיבל שיעור בגיאוגרפיה על איפה ישראל
יש ערימה של נוער – על שפת אגם פיצ׳ולה. שימו לב, הם מחייכים בלי שיניים
ככה זה כשיש שניים – במומביי, בין המלון לשער הכניסה של הודו. לפעמים רק אחד מגיע, מבקש מהבת זוג שתצלם. ההודים האלה הם 2/3 גייז