בנגלורו – העיר שפקוקה לה יחדיו

החברים שלי (בעיקר אריאל האמת) כועסים עליי כי אני לא מפרגן מספיק למשרד התחבורה, בעיקר בכל מה שנוגע לתח״צ וההתקדמות שישראל עושה בשנים האחרונות, טכנולוגיות חדשות, חפירות תת קרקעיות וכל מה שנוגע לזה, אבל נראה לי שהגעתי בימים האחרונים למקום שאליו אנחנו יכולים להתדרדר אם לא יהיה שינוי אמיתי, רציני ואמיץ בכל מה שנוגע לתחבורה ציבורית מול הרכב הפרטי והמקום הוא, היא, הוא: בנגלורו!

כן, כן, גבירותיי ורבותיי, עיר ההיי טק והקדמה של הודו, זו שכל חברה בעלת שם הקימה בה בסיס שמספק את התמיכה הטכנית של העולם, הסמל של המדינה לכל מה שנוגע לפיתוח מהיר היא פשוט פקק אחד גדול ולא נגמר של כל כלי תחבורה אפשרי שיש, אפילו טוקטוקים וקטנועים לא יכולים להתחמק ממנו. חשוב להבין שבעשור וחצי האחרונים העיר הזו הכפילה את כמות התושבים שלה, לא במובנים של הקמת מודיעין, הקפיצה הייתה מ-4 ל-8 מיליון. תחשבו שלוקחים את כל התושבים של ישראל ושמים אותם בשטח של משהו כמו 20 על 20 ק״מ ותסתדרו עם הכבישים שיש לכם.

כשדיברנו עם בעל ההוסטל שלנו, רושאן, קצת על החיים בעיר הזו ובקרנטאקה בכלל הוא הסביר שכל הצמיחה הזו שחברות הטכנולוגיה הביאה לא התחשבה ביכולות של העיר. את שני קווי הרכבת הקלה פתחו רק בשנתיים האחרונות וזה עדיין לא מספיק (מעבר לזה שחלק מהתחנות העיליות עדיין לא גמורות, אבל זו הודו, אז הן מתפקדות פול טיים), רק בעוד עשור בערך יסיימו את כל המערך כולו – אבל עד אז בנגלורו תצטרך כבר לחשוב על פתרונות יצירתיים יותר (מישהו אמר נת״ע?).

חלק עיקרי מהבעייתיות פה היא היוממות. לפני שרושאן היה בעלים של ההוסטל הקטן שלו, הוא עבד ברשת מלונות גדולה ובגלל בעיות התחבורה הוא החליט שהוא יגור קרוב למלון, כדי שייקח לו רק חצי שעה עד ארבעים דקות להגיע לעבודה. שאלנו על נתיבים מיוחדים לתח״צ או אופניים (למרות שאני לא מסוגל לחשוב על מישהו שירכב על אופניים פה, סמאללה), אז היה ניסיון. העירייה ניסתה לעודד רכיבה על אופניים ויצרה כמה שבילים. בגלל שהאכיפה פה על הפנים הם הפכו לחניות. אז מה עשו ההודים? פשוט ויתרו על האופניים. חבל, בנגלורו יחסית שטוחה. אוטובוסים הם נקודה כואבת. אתם יכולים לבוא לפה ולהשתמש במוביט או בגוגל, אבל האוטובוס שתחפשו יכול להגיע מתי שבא לו, או בכלל לא וזה עוד במרכז העיר ולא באיזו שכונת קצה.

מה בסך הכל רצינו? לבקר בכמה פארקים חמודים בעיר – ויש לה לא מעט והם אפילו מושקעים מאוד, כולל הגן הבוטני השלישי בגודלו בעולם (20 רופי כניסה, עוד 50 על מצלמה כי ככה), אבל לקחו לנו כמעט 50 דקות להגיע מההוסטל והמרחק האווירי הוא של 6-8 ק״מ, זה כמו לנסוע מנו״ש לרמת אביב, בלתי נתפש. הרכבת שלנו עזבה את בנגלורו בשעה 21:00 והמרחק לפי גוגל אמר 16 ק״מ מההוסטל לתחנה. בילינו קצת יותר משעתיים באובר פול ושילמנו כ-200 רופי כדי לצאת מהעיר שחיה בפקק אין סופי.

עובדה כיפית 🤗: הרחובות פה מלאים במסחר קטן ובינוני אמיתי, בכל רחוב שעברנו בין עם במונית או אוטובוס ראינו חנויות, מסעדות, בתי קפה, מספרות, חדרי כושר ומה לא, כמעט ואין רשתות. קחו לדוגמה את פינת התה המדהימה הזו, מפוצצת כל הזמן באנשים שעוצרים לתה, קפה או מטעם מקומי, בזה בנגלורו מנצחת ובגדול.