בגדול, הייתי בטוח שברכבת מחלקה שלישית עם מיזוג אי אפשר לפשל, אבל כנראה שהשילוב של החום והחלושס שהשתלט עליי בבנגלורו, עם מיזוג ממש חזק בקרון בנסיעת הלילה לקוצ׳י (לשעבר קוצ׳ין, כן, זו מהיהודים) עשו את שלהם והשמידו אותי ליום הראשון. בגלל שהעייפות האומללה השתלטה עליי כבר ביומיים הקודמים בבנגלורו החלטנו שאת היום הראשון של קוצ׳י אנחנו הולכים להעביר לגמרי רגוע: הגעה, מנוחה וסיבוב במבצר.
החדר שלנו בהוסטל היה מהקשוחים עד כה: חלל מתחת למדרגות שהוסב למגורים, עם מאוורר וחלון שפונה לחצר-מחסן לוגיסטי של המבנה. אי אפשר באמת לשכב שם בשקט כי כל כמה שעות יש הפסקת חשמל יזומה וכיוון אוויר אחד, שגם ככה חסום, ב-30+ מעלות ומלאנתלפים אחוזי לחות הוציאו אותנו מיד לסיבוב בחוץ.
אז הקטע הכיף שלה הוא שקוצ׳י(ן) בנויה כמו תל שטוח, מי לא היה שם: פורטוגזים, הולנדים, בריטים, החליפו ידיים כאילו מדובר בנו מאנס לנד. בגלל הגישה הימית הקלה אליה כולם היגרו לשם, אז תמצאו על השטח המצומצם שלה כנסיות, מקדשים ומסגדים וכמובן את בית הכנסת של יהודי קוצ׳ין (שהגיעו עם הסוחרים הערבים) שלצערנו סגור עד אחרי הפסח. בגדול, זה לא שיש למי לפתוח אותו כי המספר באמת ספור, יש איזו משפחה וחצי. כמו בכל קהילה יהודית מנותקת ממול לבית הכנסת יש עמדת משטרה פעילה (לפחות ביום), גם כשהשער סגור. הגישה, למרבה ההפתעה היא להולכי רגל בלבד וכל הרחוב מקושט בחנויות מזכרות ויודאיקה, זה די חמוד.
ה-אטרקציה של המבצר לשעבר שבצפון חצי האי המבותר קוצ׳י (אחת הצורות המוזרות ביותר במפה) הן רשתות הדייגים שבקצה הצפון מערבי שלו. מבנה מכני פשוט וגדול שמשלב מזח ורשת-על שמפעילים אותה כחמישה אנשים בממוצע. הם כל כך מתורגלים שיזמינו אותך לעלות ולראות אותם דגים, ישירו את ה״הימנון להעביר את הזמן״ שלהם ויתנו לך לעזור לדוג. אחד אפילו יצלם מהאייפון במיומנות שלא תבייש את הסגל של חדשות 10 ואז, בסוף גם יבקש כסף. פייר, הוא עשה את זה בסטייל, אבל שטר של 20 לא הסכים לקבל כי ״אני צריך להתחלק עם החבר׳ה ואם זה מה שיש לך אתה צריך את זה יותר ממני״. שווה 100 רופי? תשפטו, הנה הסרטון:
A Year Off Life 