אכול ושוט כי מחר נמות

ביום השני יצאנו למה שנחשב ההיילייט של הסביבה: המים האחוריים! ת׳אמת שאין לי דרך טובה יותר לתרגם את המינוח backwaters , אבל בגדול מדובר בשרשרת של תעלות מלאכותיות שמחוברות לנהר הראשי או כמה נהרות של מים מתוקים שמגיעים מפנים הארץ. זה די דומה לדלתא מאוד פוריה, רק שפה, 30 ק״מ דרומית לקוצ׳י (ועוד נקודה דרומית יותר, בהאליפיי) זה נעשה בידי אדם. 

אז יצאנו ליום הפלגה בסירת במבוק (פונדה שמח), שמשיטים אותה שניים בעזרת משוטים באורכים משתנים שבעצם דוחפים את הסירה מדפנות התעלות והקרקעית. לא פשוט והם גם לא צעירים, אבל עשו את זה במקצועיות מטורפת גם נגד כיוון הזרם. על הדרך מסביר לנו המדריך המקומי – טאמפי (פרוש השם: אח, בשפה של הקראלים), שלתעלות שני תפקידים עיקריים: השקיית עצי הקוקוס והגידולים הנוספים ו״כבישים״ להתניידות אנושית והובלת תעשיה מקומית: סחורות, סיד מכונכיות, חבלים מקוקוס ועוד. באמצע הייתה ארוחה מקומית על עליי בננה שבמהלכה התפתחה שיחה קצרה על יחסי דת ומדינה ועתיד של דו לאומיות עם החברים מאירופה, לא משהו שאינו בשגרה. היה גם זוג ישראלי, מלכיש שהגיעה עם קבוצה אחרת, שסיפר שהם לא מתכוונים להתחתן עד שיהיה שוויון הזדמנויות אזרחי בנושא לכולם, בדגש על הומואים ולסביות (ריספקט!). 

מכיוון שאנחנו מונעים על ידי הקיבה שלנו והדבר השני הכי חשוב לנו בעולם זה לאכול, את היום האחרון בקוצ׳י בילינו במטבח מקומי. לפני שעזבנו את הארץ אריאל גילה שירות חדש שנקרא traveling spoon: מטיילים בחו״ל ואוכלים אצל מקומיים. זה מתקיים בבית שלהם, יכול לכלול גם סיור קניות וסדנת הכנה משותפת. לנו הוצע להיות ״שגרירים״, כמה יוקרתי. זה אומר שאנחנו לא משלמים על החוויה, אבל כן מצלמים תמונות וכותבים על הארוע, אחראים לשווק אותו, אם הוא טוב – והוא היה מעולה! היינו בארנקולם השכנה, אצל שרלי, לא השם הכי הודי שקיים, אישה כבת 50 בעלת אחוזה במונחים מקומיים וישראלים שממוקמת בשכונה פרטית. הבן שלה, טייס ב״קטאר אירוויז״, התעקש שהיא תעבור לשם אחרי שהתאלמנה ואפילו סידר לה עוזר אישי (שעבר אצלו) שיגור איתה ביחידה נפרדת (שמחוברת עם פעמון לחדר שלה) אותו היא מכנה boy. לקח לנו קצת זמן להבין את הכינוי. 

אל תראו אותה מפונקת, משנת 1993 היא מנהלת סוכנות נסיעות גדולה בעיר והייתה לאישה הראשונה בקראלה (לא חושב שבכל הודו, אבל לא לתפוס אותי במילה) שעמדה בראש משרד נסיעות. בבית שלה יש 3 (!) מטבחים והיא בישלה במיוחד בשבילנו במטבח הראשי. היא לא מתה על השוק ובסופר שלה מגיעה סחורה טריה – הדג בקארי היה משהו מטורף – ובגלל שהיא נוצריה (קטע לא ברור פה בקראלה, כשליש מהתושבים נוצרים) אז היא בישלה במיוחד לנו דג ועוף כי היא בעיצומו של Lent. נא לא לרייר יותרמדי על התמונות, המסך שלכם עשוי עוד להתקלקל.