השילוב המושלם בין צוקים וחוף לא נמצא בנתניה או שפיים וגם לא בארסוף או סידני עלי (יסלחו לי תושבי השרון), הוא ממוקם בנקודה הכמעט דרומית של הודו: ורקאלה. מי שנוסע ברכבת שעוברת שם יכול לחשוב שמדובר בעוד עיירה בינונית הודית עם תחנה קטנה של שני רציפים, הפלא מתרחש קילומטר וחצי אווירי משם ונסיעה של 50-100 רופי מערבה. 

בואו

בין שני צוקים שנשפכים לים, שמחוברים בטיילת צפופה של מסעדות מגוונות עם אוכל ימי מטריף במחירים שפויים עד זולים, חנויות בגדים זהות, מכוני טיפול איירווידים (המחירים נעים בין 1000 ל-300 רופי בשפל) ומכולות, שוכבת לה רצועת חוף צהובה רחבה ומהממת שנוגסת בקביעות בקיר סלעים אדום-שחור בגובה של כ-30-40 מטר. שתי תחנות הצלה פרוסות, במבנה חתי גזעני: החלק הצפוני הוא לתיירים זרים והדרומי למקומיים. לקח לנו זמן לקלוט את זה, היינו 4 ימים על החוף וסביבו וביום הראשון שנפל על הסופ״ש היה עומס הודי והמצילים לא שרקו להפרדה. הפרופיילינג מאוד סלקטיבי: המציל ירחיק רק גברים, לרוב צעירים, בעיקר בודדים או זוגות. הסיבה, לפי מה שקראנו, למנוע הצקות לנשים. 

ויש גם אוכל מקומי מוש!

אנחנו קיבלנו ביום ראשון להקה של בני 20, לבושים במיטב הג׳ינסים והחולצות המכופתרות, ג׳ל מוקפד ומתוקתק בשיער. כמובן שהתחיל התרחיש הקבוע של לנסות לדבר איתנו באנגלית באוצר המילים המצומצם שלהם, להצטלם איתנו בכמה פוזות שונות, לקלוט שיש ספר של דוד גרוסמן בין הציוד שלנו ולהתפלא על השפה (לא, האותיות שלכם ממש ברורות) וברגע שהם ראו את משקפי השמש שלי, נגמר הסיפור והתהפכו התפקידים. המשקפיים הפכו לאביזר הלוהט שכל אחד מהם היה צריך לנסות והמצלמה שלנו נראתה להם מקצועית למהדרין ונדרשנו לבוק שקיעות שיהפוך ללהיט בקרב תושבי קולם (העיר השכנה ממנה הגיעו). הצצה בלעדית לקוראי הבלוג: