אני יודע שזה נשמע כאילו כל פעם שאני קרוב לחוף אני מגזים וכבר קראתם את זה בגואה, אחרי זה בוורקאלה ועכשיו אני מתעלה על עצמי והולך להשתפך על אנדמן. אני חושב שהפוסט הזה הולך להיות יותר במתכונת של טיפים כי אחד המכשולים הגדולים שנתקלנו בהם בכל מה שנוגע לתכנון החלק האיי הוא הזמנה מראש. אני פותח סוגריים חשובים לגבי אריאל, מכיוון שמדובר בייקה הגדול ביותר שיצא מדרום אמריקה אי פעם, או לפחות בשני העשורים האחרונים, הנקודה החשובה אצלו היא שהטיול צריך להיות מתוכנן בקפידה, בעיקר בחור השחור של חוסר התכנון שנקרא הודו.

את הרכבות צריך להזמין כמה שבועות מראש, אם רוצים לשבת במחלקה טובה

נראה לי שלפחות 4 שעות הושקעו לריק בחיפוש אחרי מקום לינה שתואם טיול תקציבי. כל מה שמצאנו באתרים המובילים, וגם אלו שפחות, הראה לנו שאם אנחנו רוצים להגיע לאחד או שניים מהאיים היותר מפורסמים של אנדמן (יש מעל 200, רובם לא מיושבים, לחלקם אסור להתקרב מחשש לרצח מהילידים ויש כמה שאסורים לכניסת זרים) נצטרך להיפרד לפחות מ-2500 רופי ללילה. זה סכום שמבחינתנו יכול להספיק ל-2-3 לילות בכל מקום שהיינו (לשם השוואה, בוורקאלה שילמנו פחות מ-500 ללילה) וזה משהו שישפיע על עתיד הטיול וחריגה דרמטית ממסגרת התקציב. כל המקומות נראו יוקרתיים מדי בשביל השלב הזה ובכלל מה שאנחנו מחפשים. בעצתו של אחי, שהיה פה לפני כמה שנים, החלטנו שהפעם נצטרך ״להסתכן״, להגיע לאי ולמצוא מקום לינה בלייב, אולד סקול, כמו פעם – מרגש!

גועל הנפש אוטוטו יסתיים. הנמל בפורט בלייר דוחה לא פחות מחלקים אחרים ביבשת

בשדה התעופה בפורט בלייר, מיד אחרי פקידי ההגירה מצאנו את מרכז המידע לתייר הכי טוב שיש (מפה עם כל המקומות לישון, לאכול ולבלות – כולל מחירים) וגם מבאס, גילינו שפספסנו את המעבורת האחרונה לאיים ניל והאבלוק ונאלץ להישאר לילה שלם בפורט בלייר (*טיפ* – תנחתו הכי מוקדם שאתם יכולים כדי לרכוש כרטיס לאיים. כנראה תצטרכו להתחיל בניל, כי הכרטיסים להאבלוק נחטפים מהר), החרדה קלה.

שעה וחצי של כחול עמוק

אבל עזבו, ברגע שאתם מגיעים לאי ניל, נשכח הלילה המיותר באי המרכזי. החופים, האוכל, הקוקוסים, המנגו, הירוק, הטורקיז, כמה צבעים – חלום. המפה הובילה אותנו למקום שהומלץ לבאק-פאקרז: Break water, 15 ביקתות במחירים משתנים, אנחנו בחרנו את רמת האמצע: 500 רופי ללילה עם מקלחת צמודה ומול המסעדה. בכלל, כמעט כל אתר נופש פה מכיל מסעדה ושירותי השכרת אופניים, קטנועים ושנירקול ואם נגמר הולכים לשכן ושוכרים ממנו. מאוד ידידותי ופשוט, מאוד נוח כי האי שטוח ברובו – זה קצת חבל כי בעוד כמה שנים יעלם עם עליית מפלס המים – וכל מה שנשאר לנו זה לדלג בין החופים, לאכול ולנוח. פותח לכם את העיניים עוד קצת:

כמה טיפים נוספים, ברמת המחירים הנמוכה במיוחד תוכלו למצוא את gyaan garden, מקום שמנוהל על ידי 3 אחים, אג׳אי חייכן וחמוד. יש להם כמה ביקתות מאוד בסיסיות ב-150 רופי ללילה. החיסרון: קרובים לכביש ויש שירותים משותפים. היתרון, וייב קליל וכיפי עם מסעדה מקומית וסבירה במחיר (מומו דג – למות).

מתחת לרדאר יש את Dream Garden, ממש בקצת הכביש שמוביל מזרחה, לפני הפניה שמאלה לחוף הזריחה יש אשכרה גן חלומי, שקט, סודי עם 3 בקתות (350-400 רופי ללילה – מציאה! שירותים משותפים), מסעדה מטריפה וזולה (אנחנו אכלנו בקצת פחות מ-500 רופי, ארוחת דג שלם עם תוספות, קינוח ושתיה – התפוצצנו) ושקט גמור.

אם תרצו להתפנק באמת בארוחת בוקר כמעט בראסריסטית, לכו למסעדה של מלון היוקרה Sea Shell. ארוחה לשניים תעלה לכם כ-600 רופי. זה שווה את זה כשמשקללים עם הנוף והמזגן בארמון הזכוכית הזה.

חשוב לא פחות, האתר go2andaman.com ורק האתר הזה, אמור לספק לכם את כל המידע על האיים, כולל הנחות במקומות לינה.

עובדה כיפית 🤗: הארכיפלג (מילה מדהימה) נמצא שעתיים טיסה מהיבשת. בכל מקום שפוי הם היו מקבלים איזור זמן משלהם, אבל אנחנו בהודו, אז הודו. החיים פה מתחילים נורא מוקדם, 6 בבוקר זה כמו 8:30 אצלנו, זה משפיע על כל הלו״ז של הארוחות, גאות ושפל של הים ואפילו הצ׳ק אאוט.

שפל מטורף מתחיל בשעה 14:30 לערך ומתגלים אלמוגים מתים לאורך כמאתיים מטרים לתוך הים