בהמשך ישיר, כאילו בלי הכנה מראש מבאנארס הגענו לרקסאול, שהיא הפרק הכי משעמם של ה-Walking Dead, מין פרק אמצע עונה כזה שכל המטרה שלו היא למשוך עוד קצת זמן כדי להצדיק את זה שמכרת לרשת סדרה באורך של 16 פרקים כשיכולת לסגור את הבאסטה מהר יותר ב-13 ושלכולם יהיה יותר כיף.
רקסאול (Raxaul) היא עיירת גבול בין הודו לנפאל, כל מה שעובר בה זה משאיות ויתושות, כמו שהבטיחו ב-Lonely Plant: עיירה מוכת יתושות. באמת שאין בה כלום פרט לשני מלונות, תחנת רכבת (שלקח לנו 12 שעות כדי להגיע אליה וברוב הנסיעה היינו כמעט לבד, פרט ל-3 השעות הראשונות שבהן ליווה אותנו ג׳אבה דה-האט ואישתו המוכה, עזבו מחריד ברמות, בהזדמנות אחרת) וכמובן מעבר הגבול המיוחל לנפאל.
מרוב שרצינו רק להיעלם משם קמנו בשבע בבוקר והתחלנו בצעדה לעבר הגבול, אפילו לריקשות לא היה רצון לקחת אותנו לשם והיינו צריכים ללכת עם כמה שפחות נשימות בגלל כל האבק של המשאיות. ברישומים של הפקיד הנפאלי, שהיה הרבה יותר אדיב ממקבילו ההודי, הופיע שהתייר האחרון שעבר שם היה צרפתי והוא עשה את זה לפני 5 ימים. חתיכת חוסר רלבנטיות.
בהחלטה של יום קודם הסכמנו שהעיר הראשונה שלנו בנפאל תהיה פוקרה (Pokhara) ולא קטמנדו, מניסיון דלהי ומהפידבקים הטובים שקיבלנו עליה וגם מהמרחק מהגבול ולאנאפורנה. אבל הפתעה! הנסיעה לקחה 12 שעות נוספות בגלל עבודות קשוחות בכביש שיצרו פקק של שעתיים נוספות ונסיעה איטית ברמות של צב. המרחק אגב: 180 ק״מ, פשוט כשאין אספלט כל הדרך זה הזמן שזה לוקח.
כמו שלקח לנו להגיע לפוקרה במציאות ככה גם לכם פה בפוסט, אבל זה היה שווה את זה. מסתבר שהגענו בראש השנה הנפאלי למקום הכי שמח והכי קרוב למערבי שביקרנו בו ב-62 הימים האחרונים: מסעדות על האגם עם פופ מעודכן (וגם קצת רגאיי), זוגות שהולכים מחובקים ברחוב, אנשים שותים אלכוהול בחופשיות. פתאום כולם מחייכים אליכם ואתה לא בתחושת מגננה אוטומטית שמישהו מנסה לעשוק אותך במחיר. נפאל כל כך אחרת, לפחות במקום הזה, מכל מה שצוייר לנו לפני זה – פלא שנתקענו פה 4 ימים בהכנות למסע לאנאפורנה?
טיפ 🍾: הוסטלים מומלצים – Love & light ו-Pushkar. באחרון תוכלו להזמין משלוח של באנג לאסי ☺️. אנחנו לא ישנו באף אחד מהם נכון לכתיבת שורות אלו.
A Year Off Life 