לא חושב שהייתי יכול לדמיין מעבר חד כל כך בטיול שלנו (עד כה כמובן) כמו זה שמנפאל לתאילנד. סך הכל היינו בנפאל 4 שבועות. זה לא מספיק, במרחק הזמן הקצר מאז שעזבנו אני חייב להגיד שאני מאוד מתגעגע. לא להכל, כי אוכל טוב לא היה לנו רוב הזמן בגלל האנאפורנה. במשך 18 ימים אכלנו פיצות בינוניות, לזניות שמורכבות בעצם מאיטריות והרבה תפוחי אדמה. אבל יש איזשהו קסם בנפאל שאני עוד צריך לעכל כדי להגדיר אותו. 

הפרידה נעשתה דווקא בצורה מאוד נעימה, בילינו בקטמנדו הבירה רק יומיים וחצי, בעיקר כי היינו למודי ערים גדולות מהודו וממש לא רצינו לעבור את החוויה המחרידה הזו שוב: עוני, ילדים עובדים, צפירות, ברדק. למרבה ההפתעה זה לא נכנס לנו לפרצוף כל כך חזק, חוץ מבכניסה לעיר, שהייתה אחת הכניסות היותר מחרידות לעיר בירה שאי פעם ראיתי: התנועה לא זזה, היה נתיב וחצי בקושי לכל כיוון, ענני אבק מטורפים (שליוו אותנו גם במרכז העיר), הומלסים. אני לא חושב שככה מדמיינים ראשי העיר והמדינה שאנשים יתקבלו בבירה שלהם.  מה שכן היה נחמד, בניגוד להודו, שזו עיר שכן מכבדת את התיירים הזרים בה. 

הטאמל (Thamel) הוא הרובע הבינלאומי של העיר, כמה רחובות צפופים וקרובים שכל היעוד שלהם הוא לחבק את התייר. זה מתחיל ממסעדות בינלאומיות ומגוונות, ממשיך במבחר רב של חנויות ציוד לטרקים ובכלל ומסתיים בריכוז ענק של הוסטלים שכל מי ששורץ בהם הם תיירים בינלאומיים. שלא יובן לא נכון, אין פה שום אלמנט של התנשאות וריחוק מהמקומיים, אבל כשאתה באקפקר (מוצ׳ילר, או איך שתרצו לקרוא לאחד שכל החיים שלו בתיק אחד) אתה חייב נגיעה מערבית ידידותית במסלול כזה ארוך, זה משהו שהודו לא הצליחה להצטיין בו (פרט לכמה הבלחות בגואה, קוצ׳י ובנארס) ונפאל – מאוד. 

נפרדים מנפאל

עכשיו קצת אסתור את הפסקה הראשונה. הדבר היחיד שהרגיש לי דומה בין שתי המדינות זו גירסה קטנה יותר, אבל מסחרית הרבה יותר של הרובע הזה  בבנגקוק, הוא רחוב הקוואסן (Khao san). רחוב לא גדול, עם שתי גרורות רחוב צמודות שמלאות במסעדות לתיירים, סלוני עיסוי וסוכנויות תיירים שמוכוונות רק למבקר הלא תאילנדי. בגדול, אין סיבה לעבור שם יותר מפעם אחת, בנגקוק מעניינת וטעימה, ובעיקר נוחה לתייר בכל פינה בעיר, כל עוד אתה לא עולה על מונית (וזה בסדר כי יש uber ואז הגירסה המקומית grab)

בערב השני שלנו בבירה התאילנדית פגשנו את נט, חבר שלנו מהאנאפורנה, בחור בן 23 שעזב את עבודתו ככותב תכני פייסבוק ויצא לקבל השראה במסלול המדהים, הכרנו לראשונה בערב הראשון שלנו במסלול ואז הצטלבנו עוד כמה פעמים בהמשך. ישבנו באיזו מועדון ג׳ז מגניב כ-6 ק״מ מהקוואסן ושאלנו אותו על הרחוב, האם מקומיים מבקרים שם גם. הוא אמר שחברים שלו הולכים לשם רק אם הם רוצים לדבר באנגלית ולפגוש זרים, אחרת אין שום סיבה להגיע לשם 🙂