איך יוצאים מהארון בפני המיאנמרי הצעיר

זה מאוד מורכב לסכם טרק, בעיקר כזה שנמשך כמה ימים, זו הסיבה שאני תקוע עם מעל 10,000 מילים בניסיון שלי להשלים את סובב האנאפורנה. אני חושב שככל שהזמן שלך עובר בצעידה עצמה זה קשה לרכז את המחשבות לכמה פיסקאות. כל כמה דקות נכנס לך משהו חדש לראש ואתה מנסה עוד להבין איך אתה מרגיש לגבי החוויה שהייתה לפני זה והכל מתערבב. 

שלושה שבועות אחרי שהגענו לפוקרה ואנחנו כבר במדינה השניה אחרי נפאל – מיאנמר, החלטנו לצאת לטרק נוסף, צנוע יותר, נמוך יותר וקצוב בזמן: הטרק מקאלו (Kalaw) לאגם אינלה (Inle lake). כמו שכבר כתבתי אריאל היה במיאנמר לפני כ-12 שנים וגם לקאלו הוא הגיע, אבל את הטרק הוא לא עשה. הפעם היה גם מצטרף נוסף למסע, צעיר בן כ-60, אבא שלי. 60 ק״מ עמדו לפנינו, בקבוצה מוגדרת, כי אין אישור מהמדינה לצאת לדרך עצמאית, אבל זה באמת בסדר כי המחיר פה אפשרי לכל כיס. שיטת התמחור של הסוכנות שאנחנו יצאנו איתה (Uncle Sam – מומלצת, מאוד) הוגנת, 60k צ׳אט (המטבע המקומי) לאדם בקבוצה של 3 ויורדת עד ל-40k לאדם מעל 6. הטיול כולל: מזון, מדריך, לינה ביתית, בעצם הכל חוץ ממים ותשלום הכניסה למרחב אינלה. 

שני דברים היו שווים במיוחד בטיול הזה: המדריך והמזון. בגלל שהיינו קבוצה עצומה של 10 אנשים סידרו לנו שני מדריכים. יותר מדוייק להגיד מדריך רציני בשם ג׳ו-לין (כן, כן, בדיוק כמו השיר של דולי פרטון) ושולייה מתלווה (שהיה גם חמוד מאוד). מכיוון שאנחנו מצולקים מאוד מחווית פריאר, וידאנו שהמדריך יהיה דובר אנגלית. אבל לא ציפינו לקבל את ההכלאה בין בדרן הכפר לעופר שלח של הטיולים. ג׳ו-לין בן ה-25 הוא בן לשבט הדאנו (Danu) במדינת השאן (Shan state), בכלל נשלח ללמוד עריכת דין, אבל הבין מהר מאוד שאין פרנסה בתחום אז שינה את היעוד להדרכה. מכיר כל פינה ב-60 הק״מ ומפלרטט עם כל חקלאית ומשפחה מארחת שפגשנו בעליות והירידות שבדרך. 

בשעה השלישית לצעידה שלנו כשהוא מנסה להכיר את כל אחד מ-7 הישראלים ו-3 האירופאים שבקבוצה הוא שאל אם אני נשוי ואמרתי לו שכן תוך כדי שאני מצביע ומבהיר שאריאל הוא בעל השמחה. התגובה הראשונית שלו הייתה לצחוק ולבקש שאפסיק לעבוד עליו. אחרי זה הוא תפס את הראש בידיים ומלמל שזה לא הגיוני. השלב הבא היה להפנים שזה אמיתי וקורה ולקבל את זה. ככה פשוט, אבל זה עדיין הצחיק אותו, ככה שבכל בית שהתארחנו בו בקרב שבטי הדנו והפא-או הוא טרח להציג את הקבוצה ולציין בפני הסבתות המארחות שאנחנו זוג נשוי, דבר שהוביל לפרצי צחוק ובקשות מהן שיפסיק לקשקש. 

זה לא מנע מהנשים החביבות להכין לנו את הארוחות הטעימות ביותר שיצא לנו לטעום במסע, שזה היה אחד הדברים החשובים בטרק וחסרו מאוד באנאפורנה: אוכל מקומי טוב וטעים ברמה כזו שלא יכולנו לנשום אחריו עד שהתגלגלנו לשינה, 10 אנשים בחלל אחד, אגב, כמו שהמשפחה המקומית רגילה לה. אם מזדמן לכם, וכדאי שיזדמן לכם בהקדם, הטרק מקאלו לאינלה הוא מהשווים שיש והזולים שתעשו בחיים שלכם ואם יהיה לכם מזל, ג׳ו-לין יהיה המדריך שלכם.