לפני שבועיים וחצי נחתנו בסין. ההתחלה לא הייתה אחת המוצלחות שלנו: ההוסטל בקונמינג ביטל לנו את החדר יום לפני הטיסה, מהלך שהוביל את אריאל לדרוש פיצוי ולקבל אותו. שכחנו את אחד מכרטיס האשראי שלנו בכספומט (בגלל שהם עובדים הפוך: קודם נותנים את הכסף ואחרי זה מחזירים את הכרטיס), קיבלנו אותו חזרה כשבוע אחרי. אריאל איבד את הקינדל שלו באוטובוס לשדות האורז המהממים של דרום יונאן (Yunnan) וקיבל אותו בחזרה יומיים אחרי בעזרת בעל ההוסטל. בקיצור, שמנו את המוח שלנו על מדף ונכנסנו למדינה הכי מסובכת עד כה בטיול שלנו ועלא באב אללה.
הבחירה להתחיל ביונאן הייתה לוגיסטית נטו: טיסה זולה יחסית מבנגקוק לקונמינג (Kunming), הבירה הצנועה של המחוז, רק 6 מיליון תושבים. מקום מפותח מאוד: תח״צ זול וזמין, 2 קווי תחתית ועוד 2 בעבודה (במקביל!), מרכזי קניות מטורפים עם כל המותגים שבכיכר המדינה ובפאשן מול החדש רק היו מתים שיאכלסו אותם. ממש שמה בכיס הקטן את כל הפסאודו מערביות הלבנטינית של ישראל. אבל דבר אחד לא היה בנמצא: אנגלית מדוברת. אין ספק שזה העסק הכי מורכב שאנחנו מתמודדים איתו וילווה אותנו עד תחילת ספטמבר, מחסום השפה המדהים בו אתה פונה למישהו בניסיון לדבר באנגלית והוא יורה לך בסינית (בור שכמותי לא מבדיל בין קנטוניז ומנדרין) שוטפת שגם החזרה על המשפט ״אונלי אינגליש״ לא עוזרת.
לזכותם של תושבי יונאן אפשר להגיד שהם ממש משתדלים, באמת, בכל הזדמנות הם מנסים לעזור. ואלה שיודעים בין מעט לממש אנגלית – בכלל. כבר בשעתיים הראשונות שלנו, נתקענו אומללים חסרי שטרות של 1 יואן לנסיעת אוטובוס (בין 1-2 לנסיעה עירונית), מנסים להבין בעזרת גוגל טרנסלייט איך להגיע למלון החלופי שלנו, פניתי לזוג שהגיע לתחנה ב״סורי, דו יו ספיק אינגליש״, כבר מוכן לאכזבה והופתעתי! לא רק שידעו אנגלית, הסבירו איך להגיע, נתנו עצה ידידותית להיות חמושים בשטרות של יואן בודד וגם שילמו עלינו. בתמורה וגם מחוסר הנעימות שלנו נתנו להם במתנה סיכת דגל ישראל שאנחנו מסתובבים איתה למקרים כאלה או למתנות לילדים בכפרים.
את איוון (כך הוא הציג את עצמו, ״זה השם שלי באנגלית״) פגשנו בתחנת האוטובוס בדרך לג׳יאנשווי (Jiansui) משדות האורז המאלפים של יואן-יאנג (Yuanyang), מסוג המפגשים האקראיים האלה שקורים כשמקומי יודע קצת אנגלית וסקרן להכיר את הזר שהגיע לבקר. הוא בייג׳ינגאי שמטייל עכשיו כחודשיים עם אישתו לעתיד בסוג של טיול טרום חתונה בו הם מתכננים להצטלם ב-56 התלבושות המסורתיות של הלאומים השונים שמרכיבים את סין. עד כה יש להם 4, אבל הם בתחילת הדרך, אז לא לדאוג, עד החתונה יספיקו לצבור. בנסיעה של שעתיים וחצי הוא נתן חנו בננות והציע ג׳ק-פרוט דוחה (הריח בלתי נסבל), המליץ לנו על מלון ומסעדות בג׳יאנשווי והתעקש שנדבר איתו לפני שנגיע לבייג׳ינג כי הוא אומנם לא יהיה, אבל יש לו חברים שישמחו להראות לנו את העיר. גם הוא ואישתו לעתיד קיבלו מאיתנו את הסיכה, מתנת טרום חתונה. ההתרגשות הייתה רבה, מינימום כאילו נתנו להם את הצ׳ק הכי גבוה בארוע. חמודים ברמות.
מעבר להלם התרבותי שהמפגש הראשוני עם סין והסיניות מפיל עליך, זה מפתיע לטובה לגלות שהאנשים פה, לפחות אלו שפגשנו עד עכשיו חמודים ומשתדלים מאוד, למרות שיש להם אפס היכרות איתך, הזר השעיר עם העיניים העגולות.
A Year Off Life 