אני שונא את החורף, ברמות אדירות. אי אפשר לתאר עד כמה אני ילד של קיץ. בגלל זה השנה הזו תוכננה להיות שנת קיץ אחת ארוכה, היא גם עמדה בציפיות ב-97% מהזמן, בניקוי החלקים הגבוהים של האנאפורנה בנפאל, אוקטובר בסיאול והשבוע באושואייה שבארחנטינה, עיר הדרומית בעולם. הכל היה טוב ויפה ותואם לטל, עד שהגענו לאירופה, היבשת שהחליטה שאביב זה שלג.
ידענו את זה וזה בסדר, בגלל זה ניצלנו את הטיסה הזולה ביותר מבואנוס ללונדון (כן, זה הפתיע גם אותנו, המלווינאס/פוקלנד וכל הווג׳ראס הזה בתחילת שנות ה-80) למסע הצטיידות קל לקראת מה שצפוי לנו בתשעת השבועות האחרונים של המסע. אז על נפלאות ה-European Gay Ski Week אני לא ארחיב כרגע מחשש לנגע בעין של הקוראים, רק אגיד שזה אחד הבלת״מים המושלמים שיכולתי לבקש לאור ההתנהלות הכלכלית היחסית מוצלחת שלנו בחלק האסיאתי והפסיפי של המסע ונסתפק בתמונה (:
מעבר לקלות חזרה לארץ שאירופה מאפשרת, במסגרת המוכר והטוב, מאוד היה חשוב לי לסגור מעגל ולפגוש אנשים שכבר לא ראינו הרבה זמן ופספסנו אותם בביקורים שלהם בארץ השנה וגם לפגוש כמה אנשים שהכרנו בדרך וכבר חזרו לפה, אחד מהם הוא סילבן, מגלה הארצות הצעיר בתבל! רק לשם התזכורת, כי לא בטוח שכולם יכנסו ללינק בעברית או באנגלית, הכרנו ביולי האחרון (כשחושבים על זה, זה ממש מזמן) במקדונלדס בקונמינג כשכולנו פספסנו את כל המושבים באוטובוס המוקדם (בשל חוסר היכרות עם המערכת הסינית והצורך להזמין שעות או ימים מראש) ומשם יצא שבמשך 3 שבועות טיילנו יחד.
עדכנו אותו כבר לפני כמה חודשים שאנחנו מגיעים, כי ממש לא נעים כששני בקפקרז מטונפים נופלים עליך בהפתעה ולא תיארנו עד כמה הבחור הזה יעשה את האקסטרה 10,000 מייל בשביל להכיר לנו את האיזור שלו. אז מעבר לסיור מודרך ומקיף בגרנובל (Grenoble), שחגגה השנה 50 לאולימפיאדת החורף שלה, יצא לנו לבקר בפסטיבל היין השנתי שמתקיים במתנ״ס מטר מהבית שלו ושם בכיס הקטן ככל ארוע סופר מפונפן מהסגנון הזה בארץ, פשוט כי כולם צריכים לשתות יין טוב ב-40₪, גם אם אתה יקב קטן (והיו לא מעט). משם הגענו גם לפסטיבל הקוקי סן-ז׳אק השנתי שמתקיים ב-Villard-de-Lans ואריאל אפילו אכל מידיו של שף כוכב מישלן. משם גם המשכנו דרומה לחוף התכול, מה שמכונה הריביירה הצרפתית, שזו הייתה חוויה חדשה לכולנו כי הוא לא ביקר שם עד היום.
אבל השיא, שלא לומר, סכנת החיים הכי גדולה שהייתה לנו מאז סובב האנאפורנה בנפאל התרחשה בצרפת. משהו שחשוב שתדעו על סילבן, הוא ילד טבע ואקסטרים במלוא מובן המילה. היה מהרוכבים המובילים בצרפת כשהיה צעיר, מת על טיפוס הרים ובכל מה שנוגע לטיול, ברגע שיש לו אוהל, שק״ש וגז בגזיה – הוא מסודר. פעם אפילו נשאר לישון לצד כביש משום מקום לשום מקום בסין כי הטרמפ שלו המשיך לשום מקום אחר. כל זה היה אמור להפעיל אצלנו נורת אזהרה כשהוא אמר לנו: ״שמעו, יש לנו בית בן 200 שנה לפחות באלפים שממנו אני מתכוון לקחת אתכם ברגל לאיטליה בשלג, בא לכם?״
התשובה הייתה חיובית. אי אפשר להגיד שהתחרטנו על זה, אבל בדיעבד זה היה מופרע. נעלנו סנדלי שלג שהוא הכין לנו מראש, לבשנו ציוד סקי, שהוא דאג לספק (הילד הורס, שלא יהיה ספק), התאבזרנו בשקי שינה עמידים עד כ-10 מעלות מתחת לאפס ויצאנו לטפס על האלפים ולהגיע לאיטליה. הקור היה אחד הקשוחים שיצא לי לחוות. כל פעם שעצרנו ליותר מחמש דקות מנוחה הפסקתי להרגיש את האצבעות ברגליים, גם בחלקים שבהם השמש פגעה ישירות בנעליים.
כל החוויה החוץ גופית הקרה לא הסתיימה בזה. את הלילה עשינו בקופסת פלסטיק שהיא מחסה הלילה. בנה אותה הצבא האיטלקי אי שם לפני כמה עשרות שנים וצבע אותה בכחול וצהוב, ככה שאי אפשר היה לפספס אותה. היא בנויה לאחסן 9 אנשים, אבל סילבן מספר שבאיזה קיץ שהוא טייל למקום, המחסה הכיל גם 14 איש. למזלנו, היינו רק שלושתינו הפעם ככה שיכולתי לכסות את עצמי בעוד 3 שכבות של שמיכות סקביאס שהיו במקום ולא ברור אם הייתי שורד בלעדיהם את הקור שהגיע סביב 15- מעלות.
בניכוי כל הדרמה, זו ללא ספק החוויה הכי אינטנסיבית שעברנו מאז סובב אנאפורנה לפני שנה, בנפאל. זה היה מדהים, מיוחד, חד פעמי והכי לא אירופאי שיכולתי לבקש לשלב האחרון של המסע שלנו. אני בטוח שזה בחיים לא היה קורה אם לא היינו פוגשים את ה״ילד פלא״ הזה, מלא באנרגיות ומוטיבציה לגלות לנו את המקומות האהובים עליו. בשביל חוויות כאלו אנחנו עושים את כל זה. וכדי לסכם את כל זה ויזואלית, קבלו 3 דקות וקצת שמנסות לתמצת שבועיים בדרום צרפת.
A Year Off Life 